יום שלישי, 5 בנובמבר 2013

יהיה בסדר?! הסדר והנקיון במשנתם של גדולי ישראל



רבים וגדולים ממני קדמו לראות בקיומו של הסדר תנאי הכרחי להצלחתו של האדם בעבודתו בכלל, ובעבודת הקודש. למעשה, דבר פשוט הוא לכל בר דעת עד כי כמעט אין צורך להרבות בדברים אודותיו. מי לנו גדולים מגדולי המוסר אשר ראו צורך ומקום להציבו כאחת מן השליבות המהוות את סולם העליה, אשר בלעדיו לא תצלח דרכו של המבקש לעלות ולהציב רגליו את במרומי הסולם.

בד' אמותיו של בן הישיבה, אם באמות בית המדרש, ואם באמות שאר הבנין בכלל. אם בחפציו האישיים, אם בחפצי הכלל. אם בלימודו, אם במחשבותיו, ואם בשאר עניניו. מהווה הוא הסדר יסוד קיומי ראשון במעלה. עד כי ממש לפלא הוא הדבר, כיצד זה מסוגל אדם לבוא אל עצמו בתביעות כל שהן בדבר אי התקדמותו בכל תחום שהוא בטרם יציב את הסדר בראש סולם העדיפויות.

ללא סדר מינמלי אשר ישרור במערכות מחשבותיו, אין לאדם כל כל סיכוי כי להשקיט את מחשבותיו, ולפנות את מוחו ממגוון העיסוקים הניצבים על סדר יומו.

כך בכל הקשור ללימוד, ובכך בתחום התפילה אשר גם הוא כידוע למי שזכה וניסה, דורש ראש שקט ופנוי מרעיונות כזב אשר מהם מצויים במוחנו לרוב, עד כי ראו חכמינו צורך מיוחד לקבוע כי אל לו לאדם לגשת לתפילתו קודם שיניח דעתו משאר 'עיסוקיו החשובים'. כך גם בכל תחום אחר, רוחני או גשמי, הדורשים ראש שקט ומסודר.

*

לאותם הדוגלים בשיטת ה'עזוב... יהיה בסדר', ומשום מה כאשר מגיעים הדברים לתכל'ס, אין  הם מצליחים להוכיח את צדקת דרכם, אולי הדברים והמעשים הבאים (אותם לקטתי ממקורות שונים לאורך ימים ושנים) - דבר דבור על אופנו ועל מכונו, היוצרים יחד תמונה מקיפה ומסודרת של הנושא הכל כך חיוני, עשויים להיות להם לתועלת.   

***

"המשגיח בישיבת קמניץ, הגאון רבי נפתלי ליבוביץ, שאל על נוסח התפילה 'השב שכינתך לציון עירך וסדר העבודה לירושלים', שלכאורה נכון היה יותר לומר 'והשב העבודה'? אין זאת אלא, שאנשי כנסת הגדולה הורו לנו בזה, שגם 'סדר' נכלל בכלל עבודה.

דוגמא לכך היא צורת הקמתו של בניין, שאין בין מלאכת הקמתו לבין קיומו בפועל אלא סדר בלבד, שכן לולא סדר האבנים לא יעמוד הבנין כלל (מאמר מרדכי, לרבי מרדכי שוואב, מאמר ט"ז)".

*

שעון העיר טלז הותאם על פי זמניו של הרב

 "מעניין הדבר, שעוד קודם שהחזיק כל אחד ברשותו שעון פרטי, לא היה בכל עיר או מקום ישוב אלא שעון כללי לכל בני העיר. בעיר טלז סידרו את שעון העיר על ידי הרב שבעיר - הגאון רבי יוסף לייב בלאך, עד כי היה ידוע לכל, שבשעה שהוא הולך להתפלל שחרית השעה היא שבע בדיוק (שם)".
*

הגדולים דקדקו בסדר ובניקיון

"בנוסף לזה שהיו הגדולים מסודרים ביותר, גם דקדקו מאוד בנקיון. הנה זכיתי להכיר את הגאון רבי אלחנן וסרמן, וראיתי שדקדק מאוד בסדר ונקיון עד שגם שמץ לא היה נמצא בבגדיו.

פעם אחת רצה אחד לסלק איזה שמץ מבגדו של הגאון רבי חיים מבריסק, וכעס עליו ואמר 'אתה עושה פעולה ואני צריך לסבול?!' כנראה שהיה לו חשבון להשאיר אותו דבר על בגדו, אך נזהרו מאוד בנקיות (שם)".
*

רבי ברוך בער מקמניץ מקפיד על הופעתו

"מורי ורבי הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ היה מכבד את הרב מרא דאתרא של העיר קמניץ, הגאון רבי ראובן דוד בורשטיין, באופן נעלה. פעם אחת חזר הרב ממקום הנופש, והלכתי עם רבינו לקבל פניו. קודם שיצאנו לרחוב, סיבב את עצמו, וביקש ממני לראות שאין הקאפאטע (החליפה) נראית מתחת המעיל שלו (שם)".
*

הרב שך מסדר את הספרים בבית המדרש

"....'וירא' השני (שנאמר אצל אברהם אבינו) לשון הבנה, הוא הבין, הוא התבונן, הוא העמיק לחשוב מה אפשר לעשות כאן. ואמר הרבי זיע"א: כאן כתוב היסוד של חסד, כאן כתוב מה שכתוב ברבנו יונה "וחייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו, ולשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו, אם דל ואם עשיר". הרבה אנשים רואים, וזה בכל שטחי החיים, ולמשל אנשים נכנסים לבית כנסת בבוקר ורואים סידורים מפוזרים וספרים מפוזרים, הם רואים, אבל ר' לייזר שך נכנס השכם בבוקר לישיבה ומסדר את הספרים, ולפעמים באמצע הסדר, 'השמש מוואבוילניק' - ראש ישיבה ומנהיג דגול מסדר את הספרים, ובחור רץ אליו ואומר לו: זה לא בשביל ראש הישיבה, והוא עונה מה שעונה, ואתה יכול גם לא להבין את תשובתו, אבל למעשה הוא - הרב שך היה מסדר את הספרים באופן קבוע ! (פניני רבנו האבי עזרי עמוד כ"ד)".
            
             הרב שך מקפיד על חוסר הופעה נאה של תלמיד חכם

*

"כל ימיו עד יומו האחרון ראה הרב שך בסבא מסלבודקה (רבי נתן צבי פינקל)את הרבי שלו בכל מהלך המחשבה ובהנהגה, ודמותו המוסרית הנעלה והצרופה של הסבא מסלבודקא עמדה תמיד לנגד עיניו, הוא הקפיד על כל הענינים בהם הסבא מסלבודקה הקפיד, על אצילות, על נקיון הבגדים, על נקיון הדיבור.

הוא חזר פעם מחתונה ואמר: 'היה שם מישהו', כמובן לא הזכיר את שמו, אבל זה הרגיז אותו, כיוון שההרגשות שלו לא היו כל כך על פי תורה, ומה שלא תורה היה ממש מרגיז אותו.

'היה שם תלמיד חכם אחד והמלבוש אותו לבש לא מוסיף אהבת תורה אצל הרואים'.

עתה הבנתי את דברי הגמרא האומרת שתלמיד חכם צריך להקפיד על מלבושיו, ואם לאו נאמר עליו 'כל משניאי אהבו מות', חס ושלום הוא משניא את התורה על הבריות (שם עמוד מ"ח)".

*

בחור שאינו מסודר, כיצד יסתדר בחייו העתידיים?

אחד הנושאים המהותיים בעולמו של בן ישיבה, נושא עליו הרבה הרב שך לעורר בשל החשיבות הרבה אשר ייחס לו, הינו נושא ה 'סדר'. בחורים המנהלים את חייהם במסגרת פנימייתית - סבורים לעיתים כי אין משמעות למידת הסדר אשר ישרור בחדריהם, כל עוד אין הדבר מפריע לשותפיהם לחדר. אולם למעשה, טעות גדולה היא זו. 'בחור שאינו מסודר בישיבה - לא יהיה מסודר גם בחייו האישים בעתיד! הבהיר רבינו. 'אי אפשר לשנות אורח חיים ביום אחד... בחור שאינו מסודר היום - לא יהיה מסודר גם בעוד עשר שנים, ועובדה זו תגרום במישרין לכך שלא יוכל להסתדר עם אנשים, ובכלל זאת עם רעייתו לעתיד ושאר בני משפחתו!' (ארחות הישיבה).

*

הסבא מסלבודקה מקפיד על סדר ונקיון, ש'הרי האדם נברא בצלם'

עוד מתחייב מ'גדלות האדם', היה מספר לנו, על הקפדת הסבא מסלבודקא על סדר ונקיון הלבוש שלו ושל אחרים, והיה גוער בתלמידים שזלזלו בנקיון הפנים - 'הרי האדם נברא בצלם'.

כן שח לנו שהיתה תקופה שלא היה לבחורים מהישיבה מכנסיים, אלא מה שתפרו להם משק של קש. ובו בזמן דרש מהם הסבא שבהיכנסם לעיירה ילבשו הצווארון המכובס והנקי ולא המשומש. כי חילול השם הוא כשרואים תלמיד-חכם בצווארון מלוכלך (נר חיים, ספר זכרון לזכרו של רבי חיים אלעזרי)".

*

יש להפוך את הסדר לתכונה פנימית

"המושג 'סדר' בדרכי הלימוד של רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, היה מושג רחב, ששורשיו נעוצים עמוקות במידות האנושיות. רבות דיבר על 'סדר', ולא הייתה דוגמא שתמחיש זאת יותר ממנו עצמו. בצד הסדר שהשליט במסה האדירה של ידיעת התורה, שלט הסדר בכל הליכותיו ותנועותיו. לבושו היה מסודר, כתיבתו הייתה מסודרת, ואף סדר יומו - למי שהעמיק להתבונן בדרכו - היה מאורגן ומתוכנן להפליא. גם בפרטים היומיומיים הקטנים שלט סדר מופתי. אחד מתלמידיו היה אחוז התפעלות למראה האופן המסודר בו כתב ר' חיים גלוית דואר, אותה שיגר למאן-דהוא. מראה הגלויה, עימודה ונקיונה, היו מפליאים. הקפדה יתירה הקפיד על סדור הספרים בארון, ואותם היה מסדר בעצמו. את שיעוריו בישיבת מיר בפולין העלה ר' חיים על הכתב במחברות רחבות ממדים ועבות כרס. הספרים נכתבו בלא טיוטה מתחילתם ועד סופם, אות באות, בכתב יד ברור ונקי, בלי שתימצא בהם מחיקה אחת. אם הייתה נופלת טעות בכתיבה - והיו אלה מקרים בודדים בלבד, כתוצאה ממחשבתו המסודרת - לא היה מוחק את המילה, אלא מציין לידה כוכב קטן ובשולי היריעה היה מציין: "כצ"ל" (כך צריך לומר).

בשיחותיו - אותן נשא בשנים מאוחרות יותר - דרש רבי חיים להפוך את הסדר לתכונה פנימית עד להיותה טבע ממש. פעם, בתחילת הזמן, דבר על מהות המושג 'סדרים' בישיבה, על משמעותם ודרכי קנייתם. בשיחתו גלש לתאר את הסדר הכללי בבריאה ומקומו של כל פרט ופרט בכל היקום העצום... 'שעת הסדר הגיעה', לאט רבי חיים בדבריו. 'הסדרים קובעים מתי, כיצד והיכן יש לעשות כל דבר'... הסדר כבר התחיל, והנה מתברר, כי בשעה שלא נועדה לכך, נמצא התלמיד בחדרו... 'החדר כבר הפוך - משהו לא נמצא בו במקום!...' מושגים פנים-נפשיים דקים אלה, שמשו את רבי חיים בתלמודו בהליכותיו, והדבר בא לידי ביטוי חותך בדרך לימודו, בהסברתו ובשיעוריו. מי שזכה לשמוע את ר' חיים, בשיעוריו או בשיחותיו, יכול היה לעמוד מיד על העובדה, שחלק נכבד מכוח ההסברה הבלתי מצוי שלו, טמון היה בצורה המסודרת והמתומצתת בה הביע את מחשבותיו (הקדמה לספר 'מח ולב', עמוד כ"ד)".  

*

נקיון וסדר מביאים לבריאות הנפש

"הקפד על נקיון וסדר, כי הם המחזקים את הגוף ומבריאים את הנפש, הסדר בדברים הכי קטנים מבטיח הצלחה בדברים הכי גדולים (רבי יואל קלופט מתוך מכתב שכתב לבנו, הובא בחוברת 'ודברת בם' - תמיהות וקושיות לימי בין הזמנים)".

*

         חשיבות הדקדוק בדיבור                                     

 "רבי זלמן מוואלאז'ין היה אומר: 'כמה חובה על האדם להתבונן כל ימי חייו בתורה ועיון במשנה ותלמוד, ומה מאד חובה עלינו לדעת משפט הלשון ודקדוקה הוראת מליצותיה ונועם אמריה. וכששמע לפעמים מאחד שהשמיט או החליף איזה אות או נקודה אחת, לא אחר כרגע מלהעמידו על דבר אמת, והוכיח אותו על מכשול זה בדברי חן ואהבה (ספר רוח אליהו לתולדות הגר"א, עמוד קי"ג)".

*

הסדר מורה על שלימות

איתא בילקוט (פרשה תרפ"ד): "אמרו להם האומות, 'שובי שובי השולמית', הדבקי לנו ובואי לך אצלנו, ואנו עושין אתכם שלטונין ודוכסין והגמונין, 'שובי שובי ונחזה בך', וישראל אומרים להם 'מה תחזו בשולמית', ומה גדולה אתם נותנים לנו? שמא 'כמחולת המחניים', שמא גדולה אתם יכולים ליתן לנו, כמו שנתן לנו ה' אלוקינו במדבר: דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה אפרים, דגל מחנה דן?!".

כתב רבי רפאל יונה טיקוצ'ינסקי זצ"ל: 'שדבר זהו טעון ביאור, מהו ענין הדגלים שיש בו כל כך גדולה לעם ישראל?' אלא, מצינו מעלה שנקראת 'סדר', ולפי הבנתנו הפשוטה, 'סדר' פירושו סידור כל דבר במקומו, כגון בגדים וכלים בארון, כל אחד במקומו, אמנם סדר זה הוא רק ענין של יופי בלבד. אולם ישנו סדר אחר, והוא, סדר שקובע את תוכן הדבר, כגון סידור כל חלקי השעון, שלולא הסדר הנכון בו הוא מסודר, אין זה כלל 'שעון', משום שהסדר גופא הוא תוכן העניין.

כן הוא הדבר אצל כלל ישראל, כי כל כלל ישראל הוא חלקים שכולם מרכיבים שלימות אחת, ולכל אחד יש לו את חלקו בקידוש ה' בבריאה, לפי מזגו, ולפי תכונותיו. מה שאין כן באומות העולם, שם יש רק ענין של 'ריבוי' אנשים, אך אין הם 'חלקים המרכיבים שלימות אחת ('ושב ורפא לו', במדבר עמוד קצ"ט - ר')". 

*

"ישיבתו של 'החפץ חיים' - רבי ישראל מאיר הכהן מראדין,  נחשבה בין הישיבות הגדולות בליטא, אמנם במשך שנים רבות נערכו הלימודים והשיעורים בתוך ה'קלויז', של העיירה.

כתוצאה מכך נוצר 'עסק גדול' עם ה'שטנדערס' (סטנדרים), לכל בעל הבית נודע בעיירה היה לו 'שטנדער' במקומו הקבוע, ותלמידי הישיבה רגילים היו להסיט את ה'שטנדערס', ממקום למקום. או שחיפשו פינה נוחה. או אור מתאים ללימוד, או משום שלמדו בחבורותות, וריכזו כמה שטנדערס ביחד.

מכיוון שבעלי הבתים הקפידו על כך, הטיף החפץ חיים מוסר לתלמידיו: 'הרועה בהמה דקה פסול לעדות', כך היה טוען, משום שחשוד על הגזל. וגם זה 'אבק של גזל' - כאשר בני הישיבה עושים עם ה'שטנדערס' של בעלי הבתים נגד רצונם

מה עשה עוד החפץ חיים? הוא היה טורח בעצמו, בכל לילה בשעת חצות, לכבות את המנורות של הקלויז, כדי שהתלמדים ילכו לישון, ואז היה הוא בעצמו מחזיר את השטנדערס למקומותיהם. כך שבעלי הבתים היו משכימים לתפילה ומצאו את הכל בסדר גמור.... (מתוך ראיון שנערך עם הרב מפוניבז' - רבי יוסף שלמה כהנמן ע"י משה יחזקאלי, התפרסם בירחון 'בית יעקב', שנה ד' גליון 52, באדיבות 'מפיהם' – לקט מעשים מגדולי ישראל)".
*

הסדר והנקיון במשנתו של הגאון רבי שמעון שקאפ

כבוד להיות 'שמש' - חסד לרבים
 
"כבוד גדול היה זה לקבל תפקיד בישיבת שער התורה בגרודנא, כמו גבאי, גבאי אוצר הספרים ועוד. מקור להנהגה זו הביא המשגיח רבי שלמה הרכבי כאשר דיבר על נח ששירת את הבהמות בתיבה (הודפס בספרו 'מאמרי שלמה' חלק א' מאמר ט')".

"בתלמוד תורה בקעלם מקום היראה והעבודה, היה אחד מן הכיבודים היותר חשובים להיות שמש בישיבה, זכו לכך רק על ידי גורל או זכויות גדולות ('תורה יבקשו מפיהו', עמוד 124)".

כשמשקיעים ומטפחים רואים הצלחה  

בתקופה הראשונה לבואו של רבי שמעון שקאפה לגרודנא, התאכסן בבית משפחת סובול שהיה משופע בצמחיה שטופחה בהשקעה תמידית על ידי בעלת הבית. כשהבחין רבנו יום אחד בפריחה המקסימה איך שהפרחים מלבלבים ונאים. העיר שיש ללמוד מכך שכאשר מטפחים ומשקיעים רואים פירות (מפי בתם הגברת אלכסנדרוב, שם, עמוד 222)".

"פעם היה זקוק רבי שמעון לצאת לאסוף כסף ובקש מאחד הבחורים לתפור לו כפתור בבגד, וכשתמהו באזניו הרי זה אינו כפתור שמעכב? הגיב: האמת שאין זה מפריע, אבל לא עלינו הרבנית שוכבת חולה ועלול מאן דהוא לראות חסרון הכפתור, ויחשוב שהרבנית לא דאגה שאצא כראוי מן הבית הבית ומכך אני חושש (הרב הלל כגן מרשימות הרב אהרן שרייבר, שם, עמוד 232)".

 "סיפר הרב זלמן דרורי: 'פעם הלכתי עם רבנו במרחצאות בדרוזגניק, וראיתי שהמים מלוכלכים, לכן החלפתי המים. רבנו זכר זה זמן רב. כשהגיע לארץ אחד מתלמידיו, סיפר לי שרבנו סיפר לו אחר שנים שהחלפתי עבורו המים (שם, עמוד 242)".

 "עם היותו של רבנו עני מרוד, ולא תמיד היו בידיו מעות לרכוש בגדים כפי הצורך, אבל היה מקפיד על נקיות בגדיו (שם, עמוד  246, מפי הרב יוסף לב)". 

מעשה שעמדו לסיים מסכת בישיבת בריסק, החליט רבי אלחנן וסרמן לחגוג את ה'סיום' בצורה מיוחדת עם קרואים נכבדים, על מנת להאהיב את התורה על תלמידיו בדרך זו. אורח הכבוד שהתכבד להשמיע את ה'הדרן' היה רבי שמעון שקאפ - שכיהן אז בכהונת רב וראש ישיבה בעיר 'בריינסק' ואשר רבי אלחנן בצעירותו למד מפיו תורה.

לפני התחלת המסיבה עמדו להתפלל 'מעריב'. באמצע תפילת הלחש, הזדרז אחד התלמידים שכבר הספיק לסיים תפילתו, לתפוס לעצמו מקום בשורות הקדמיות. בבהילותו לא נזהר כראוי ובבהילות והפך ספסל על הרצפה. כתוצאה מכך נשמעה חבטה עזה, שבדומיית התפילה הדהדה שבעתיים, דבר שטרד את כוונתו של רבי שמעון.

כאשר הגיע תורו של רבי שמעון לומר את ה'הדרן', עלה אל הדוכן ולהפתעת כולם כשסיים המסכת, הרי שבמקום לדרוש ולפלפל כנהוג בענינים הקשורים בהלכותיה כנהוג, הפליג לדרוש בשיחה מוסרית ארוכה שעסקה בהלכות...דרך ארץ ובנימוסין.

היה זה שיעור מאלף שתוכו רצוף מושכלות וחדירה עמוקה לנבכי הנפש, עמוס סברות הגיוניות כידו הטובה של רבי שמעון, דבר שהשאיר רושם עז על ציבור המשתתפים ('אור אלחנן', חלק א', עמוד צ"ג)".
*

"מסודר למופת היה רבי אלחנן וסרמן, אף כי אמנם הסתפק המועט שבמועט ולא הידר בלבושו, עם זאת הצטיין בנקיון למשעי. הריהוט בביתו היה דל מאד ופשוט, יחד עם זאת, נקיון הבית בצבץ מכל פינה. כלי הבית היו תמיד צחים כשלג. החפצים היו מונחים בסידור מופתי, כל דבר על מקומו. הספרים עומדים בשורות על גבי לווחי עץ מהוקצעים, כל ספר במקומו מסומן במספר, ורבי אלחנן מתיר לכל החפץ לעיין בהם - בתנאי שיחזירם כל ספר למקומו המדויק (שם, עמוד רל"ט)".
        *
 
"סיפר הרב פרץ סטניצקי: 'היה המשגיח (של ישיבת גרודנא) רבי שלמה הרכבי דייקן מאין כמותו - על פי החינוך שקיבל בישיבת קלם ל'סדר', כשראינו אותו נכנס ידענו שהשעה תשע, וכשראינוהו יוצא ידענו שהשעה שתיים (שם)".

*
"רבי שמואל רוזובסקי - ראש ישיבת פוניבז' דרש מכל בן תורה הנהגה ישרה, בנויה על אדני מוסר התורה, שכללה זהירות גם בלבוש ובסדר החיצוני. מעולם לא נמצא רבב על בגדיו, וכך הוא זכה לקדש שם שמים.

אכן, למרות שמעולם לא למד בסלבודקא היה סלבודקאי ושיקף בהליכותיו את 'גדלות האדם' הסלבודקאית, הוא היה נכבד התנהג כנסיך. הרשים בחיצוניותו כמו בפנימיותו.

סיפרו עליו כי בימים שהדרך לישיבה היתה עוברת בחולות וכל התלמידים היו מגיעים לשיעור עם נעלים מאובקות, היחיד שהיה נקי מכל רבב היה רבי שמואל.

על אודות כך סיפר תלמיד: 'פעם הלכתי עם רבי שמואל ברחובות העיר בני ברק, היה חם מאד, הוא אמר לי: 'אילו יכולתי להוריד את הפראק, היה רווח לי'. מה הוא רצה להגיד לי בזה, שמתבייש? לא! הוא לימד אותי שמפני שיודע את חשיבותו, אינו רשאי לעשות זאת.

לא לחינם, כאשר המשגיח רבי שלמה וולבא זצ"ל הספידו, קרא עליו את דברי הגמרא 'חבל על האי שופרא דבלי בארעא [חבל על יופי זה שמתבלה בקרקע]'. הוא אכן היה סמל לאצילות שנובעת מתוך גדלות בתורה.

עדות נוספת אודותיו בהקשר זה, נשמעה מפי תלמידו רבי יעקב אדלשטיין: 'היתה תקופה שלמדנו בבית הכנסת 'הליגמן', קודם שהישיבה  עברה למשכנה החדש. היה אז עוני גדול, ולא היה כסף לניקיון בית המדרש. 

פעם אחת הבחנתי ברבי שמואל כשהוא ממתין עד שאחרון התלמידים יצא את בית המדרש בדרכו לארוחת הצהריים, אז הוציא מטאטא והחל לנקות בעצמו את בית המדרש ('מוסף 'שביעי', קוק שלמה, כ"ד תמוז תשס"ט, שלושים שנה לפטירתו של רבי שמואל)".

*

"באם המושבות, סמוך לשוק העירוני ישבו להם סגל תלמידי חכמים במסגרת 'כולל ללימוד תורת ארץ ישראל', באווירה ישיבתית - כהמשך של אותה אווירה אשר ספגו בישיבות ליטא. בראשם עמד הגאון רבי יצחק קאץ, עליו אמר הרב וולבה [דמות כזאת יכלה לצמוח רק מתוך אסכולת המוסר].

לצד היותם בני ישיבה, נהגו גם באחוות רעים כפי שספגו בישיבות. כחלק מהנהגת הכולל שהתנהל באווירה ישיבתית, התחיל סדר היום בתפילת שחרית והסתיים בסדר לימוד מוסר של חצי שעה כנהוג בישיבות.

רבי יצחק, חניך ישיבת קעלם, התנהג בפשטות קלמאית: מידי ערב שבת נהג לשטוף בעצמו את רצפת הכולל, ולסדר את ספסלי בית המדרש. עם סדרי לימוד של בן ישיבה (א' הכהן, מוסף 'יתד נאמן', פסח תש"ע)".
*

הסדר והנקיון במשנתו של רבי מיכאל דב ויסמנדל:

"...וכך היה רבנו (רבי מיכאל דב ויסמנדל) אומר בדבר נקיון הבית (הישיבה) והסביבה, כאשר בתקופה אחת (קיץ תשט"ו) ראו שהגוי שממונה על נקיון הישיבה משתכר לעיתים תכופות. רבנו החליט לחייב את כל הבחורים באחריות על נקיון המקום. היו אז שמונים בחורים בישיבה, וקרא לחמישה בחורים ומינה אותם לגבאים. כל גבאי יהיה ממונה על ט"ו בחורים, ובכל שבוע תצטרך קבוצה אחת לנקות את כל הבנין והסביבה. אחרי כן קרא לכל הבחורים ואמר להם: 'אין לי שום היתר ללכת ולקבץ כסף עבור נקיון השלחנות והחדרים שלכם, אלא כל אחד חייב להיות בעל אחריות על עצמו ולנקות אחריו'.

הוא הציע לפניהם את התכנית הזו ושאל אותם אם מסכימים, כמובן שאף אחד לא העז להתנגד, וכך היה. ועשה חבורות וראשי חבורות, וכל שבוע היתה חבורה אחרת שניקתה את כל הבנין וסביב לבנין (מפי רבי עזריאל טאובר)".

וזה לשונו אשר כתב על כותל הבית מדרש:

"למען בית מדרשנו זה - המצווה והחוב נתון על כל אחד ואחד מן בני בית המדרש לעשות עבודה בכל ערב שבת על שעה אחת  - לנקות את הבית, איש איש על משמרות - כפי אשר יאמרו לו הגבאים הממונים על כך, ואלו הם ....

אין דבר בעולם מתקיים בלא סדר - וכבר אמר איוב (י', כ"ב) 'צלמוות ולא סדרים', שכל דבר שהוא בלא סדר חס וחלילה מביא לידי כליון, וא"כ מה זה יהיה סימן של ביהמ"ד  - לא סדר ולא הנהגה?!

לכן במטותא מנייכו (בבקשה מכם) לקבל עליכם הסדר הזה באהבה, ולעשות בזריזות ובזהירות. ומאחר שאנו לומדים כעת בספר חובת הלבבות כמה הוא מדקדק שיהיה יחוד כל מעשה לשם שמים - ויהיה גם מעשה זה לשם שמים - וכיצד? הרי אמרו חז"ל בסוף מסכת סוטה ש'נקיות מביאה לידי טהרה, וממדרגה למדרגה, עד רוח הקודש'. ומאחר שתחילת המדרגות היא נקיות, לפיכך יצר הרע שולט בדבר הזה, כי ירא הוא שסוף כל סוף יבוא אדם על ידי זה למדרגות עליונות, עד רוח הקודש, וממילא שבהיפך כנגד יצר הרע, אפשר לכוון לשם שמים בדבר הזה - וכן יהי רצון".

וכך נהגו עד סוף ימיו, היה סדר טוב מאד, והנקיון שלט בכל על הצד היותר טוב. הבחורים נהנו, ובאותו הזמן למדו להתנהג בדרך סדר ונקיון. כמובן שהקבוצה שהיתה ממונה על הנקיון של השבוע ההוא, היתה משגיחה על הבחורים האחרים משך כל השבוע שלא ילכלכו, ועל ידי הסדר הזה השגיח כל אחד על עצמו יותר.

רבנו נתן כח רב לגבאים כדי שיצייתו להם, וקרה פעם שבחור אחד לא רצה לציית לציווי הגבאי, סטר לו הגבאי על פניו, והלך הלה והתלונן בפני רבנו, רבנו קרא לגבאי ואמור לו: 'מדוע לא נתת לו שתי סטירות?'

וכן היו הגבאים ממונים גם על חימום בנין הישיבה, שהוסק על ידי פחמים, וכל שלוש שעות היו צריכים להכניס פחמים נוספים. הגבאים סדרו שהבחורים שלמדו עד שעה מאוחרת בלילה, יכניסו פחמים קודם שהלכו לישון, והגבאים משכימי קום הוסיפו עוד פחמים בבוקר, כך חומם הבנין בכל שעות היום והלילה. בכל יום שישי היו מנקים את התנור שנתמלא אפר והוציאו את כל האפר לחוץ, ואחר כך היו מניחים פחמים חדשים שהודלקו על ידי קסמים קטנים.

כשהיה מעורר את התלמידים היה מתבונן קודם בכמה פרטים מסביב: כגון באופן השכיבה, אם הכין מים לנטילת ידים ובנקיון של החדר...".
*

לסיום, הנה מעשה ששמעתי מפיו של הגאון רבי יהודה עדס שליט"א על אודות רבו רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל:

'היה זה בעת שכיהן כר"מ בישיבת 'קול תורה', והנה, בעודו מוסר שיעור לפני התלמידים, שלח רבי שלמה זלמן ראש הישיבה שליח לקרוא לאחד התלמידים, אשר הותיר את מיטתו כשאינה מסודרת, שיבוא ויסדרנה.

הרב עדס ביקש מן השליח לשאול את ראש הישיבה: 'האם הדבר אינו סובל דיחוי, ומדוע יש לעשות זאת על חשבון השיעור?'

השיב רבי לשמה זלמן: 'כי אין כל תועלת בלימוד תורתו של זה, כל עוד אין הוא מבין את חשיבות הסדר, וחי הוא את חייו כאילו הם שדה קרב'.

הוסיף על כך הרב עדס ואמר: כי הוא עצמו טורח ואוסף את בדלי הסיגריות אשר הושלכו אחר אי כבוד אל הרצפה בין כתלי הישיבה. להורות כי מבן הישיבה דרושה עדינות נפש יתירה הנובעת בין השאר גם מסביבה נקיה.

*

נדמה כי יש בתיאורים ובציטוטים אלו די והותר, על מנת להציג תמונה נכבדה של גדולי תורה, המעמידים את הסדר והנקיון בראש סולם ההנהגות הנדרשות מבן תורה. לנו לא נותר אלא להציב את הדברים בראש מעיננו ולנהוג בהתאם.
***
הרב שטיין שזכה ללמוד בחברותא עם האדמו"ר רבי משה יהושע הגר מויז'ניץ  מעיד: הרבי היה האדם הכי מסודר שפגשתי מעודי (מתוך ראיון בעלון 'שיחת השבוע').
 
 

 
 

אין תגובות: