יום ראשון, 1 באפריל 2018

כשהיעלים בכיכר ערגו למים - רשמי סיור ביישוב רכסים


כשמבטי היעלים המוצבים בכיכר הכניסה לגבעה ג' של היישוב רכסים הופנו לעברו של ראש המועצה הרב יצחק רייך, ורק השתקפותן במי התעלה הצבועה כחול נעדרה, הפנמתי סופית את התובנה - רכסים היא לא מה שהיתה.
כמעט 25 שנים חלפו מאז שנדדתי מכאן. רכסים עשתה מאז דרך ארוכה. מי חשב אז על יעלים. מי חשב שהן יענינו את ראש המועצה. עד כמה שזה נשמע מפתיע, הן מעניינות אותו בהחלט. אפשר כמעט לומר שהוא מכיר כל אחת בשמה, לו רק היה להן שם.
הוא גם יודע מי מהן נמצאה לפתע בוקר אחד כשהיא חסרת קרניים, וגם דאג שבבוקר שלמחרת כבר תושבנה אליה, לתפארת הכיכר.
"הכל כאן עיצוב עצמי", הוא משתף אותי תוך שאנו חגים סביב הכיכר, "יש כסף לטיפוח, אין כסף לאדריכל נוף. לעשות הרי צריך, אז אנחנו עושים מה שאפשר".
ומה עם קצת מים בתעלה?
רייך:
"כשיהיה כסף, יהיו מים. בינתיים, היעלים שורדות איכשהוא את החום, כמונו.   
ולמה דוקא יעלים?
רייך:
"ראינו כמה הצעות, החלטנו ללכת על זה, כי זה יפה".
בהחלט.  
אפילו תאורה יש כאן להאיר ליעלים, וגם לעוברים והשבים בשעות החשכה, צמחיה מרהיבה גם יש, גם מערכת השקיה אוטומטית, אבל  מים לא יזרמו כאן בתעלות בעתיד הקרוב.
לא שבלי היעלים והשחפים שגם אליהם נגיע בהמשך, אין לרכסים במה להתגאות. יש, והרבה.
"רכסים התברכה ביופי טבעי", מציג בפניי ראש המועצה את מרכולתו, "מעטים כמוה בארץ, זהו מקום יפהפה עם איכות חיים וסביבה, ועל כך אמר לי 'המשגיח' - הרב דב יפה, זמן לא רב בטרם פטירתו: 'ארץ ישראל קדושה, צריך לשמור על הארץ ולנקות אותה'".
רבי דב יפה 
צילום: ברוך יערי

הוא גם טרח והעלה את הדברים על הכתב: "חשוב שגם במועצה וגם התשובים ידאגו כל אחד למה שראוי ליופיה של ארצנו הקדושה, וכל שכן שמקומנו הוא מקום תורה וזה כבוד התורה. וכל שכן שראוי לשמור לע הרכוש הציבורי. והמשתדלים יתברכו מאדון הברכות". דב יפה.   
ואיך עושים את זה?
רייך:
הרבה חינוך והסברה בקרב הגיל הרך. בעולם הגדול, קוראים לזה 'חינוך סביבתי'. אנחנו כבני תורה איננו זקוקים לאנשים מבחוץ שיבואו ויסבירו לנו על הערך של נפלאות הבריאה ועל חובתנו 'לעובדה ולשמרה'.
אנחנו כן משתדלים לעסוק בנושא, ואף מקדישים לשם כך פעילות מיוחדת, שבאמצעותה לומדים הילדים על חשיבות ההתבוננות בנפלאות הבריאה ובסביבה שבתוכה אנו חיים.
בין שאר הדברים, לומדים הילדים על החובה לשמור על רכוש הכלל, ועל כך שרשות הרבים - כשמה כן היא.
מי שאחראית לכל הפעילות הזאת, היא אשה חרדית שמתמחה בהעברת מסרים אלו. היא נוהגת להגיע הנה לעתים תכופות, ומקיימת פעילויות שונות סביב הנושא.
אנחנו מקבלים משוב חיובי הן מצד ציבור ההורים והן מצד הילדים, ובעצמנו אנו מתרשמים עד כמה יש לכך השפעה חיובית בשטח".   
***
חוויה מתגלגלת

הנסיעה לצדו ראש המועצה ברחבי היישוב היא חוויה מתגלגלת, לא רק בגלל שהוא נעצר על כל צעד ושעל, ופותח בשיחה עם עובר אורח זה או אחר - שמצא לו דוקא הרגע את הזמן לברר את מצב חשבונו. לא פחות מכך בגלל ההשוואה בין מה שהיה כאן אז לבין מה שיש כאן עתה.
עזבתי מעט לפני שהוא הגיע לכאן, והוא זה שבעצם מספר עבורי את הסיפור של מה שהתחדש כאן מאז.
סוג של שיבה למקורות...
מתי נפל לי האסימון? כשהגענו לסופו של רחוב 'דרך הרב', ירדנו מן הרכב, וראש המועצה מצביע אל עבר הבנינים שהתאכלסו זה עתה בגבעה ג'.
בשבילי, שתפתי אותו, המקום הזה היה ונותר - היציאה אל השביל ההררי שדרכו 'חסן' המיתולוגי היה צועד עם חמורו אל עבר 'איזבדאת'' - הכפר הבדווי הסמוך לטבעון. 
מאז, חלפו שנים רבות, חסן מן הסתם כבר לא נראה כאן בנוף, על החמור אין מה לדבר, השביל אמנם קיים, אבל רכסים צעדה מאז כברת דרך ארוכה.
עד כמה ארוכה?
לא רק אני התפעלתי, גם הצלם הירושלמי יצא מגדרו, והבטיח לשוב לכאן בקרוב ממש עם רחפן ולצלם הכל מלמעלה. "לא רואים בניה כזאת בשום מקום, זה מזכיר סגנון של מושבה אמריקאית...", הוא מרעיף דברים בשבחו של הסגנון, גם אני.
***  
צובעים את המעקות

"נמשיך", מציע רה"מ, ומאפשר לי לנצל את דקת הנסיעה עד להגעתנו אל היעד הבא, בכדי להציב בפניו שאלה מתבקשת:
עם כל הכבוד שאני רוחש למצטרפים החדשים אל היישוב, מה עם הדאגה לישנים - 'דרך הרב' למשל, כפי שאני מבחין, עשתה דרך ארוכה מאז שיצאה לדרכה, לא מגיע לבנינים שלה קצת טיפול חיצוני? 
"בהחלט", הוא מסכים איתי, "וחבל שאתה מתפרץ לדלת פתוחה. מגיע להם והם גם יקבלו, אי"ה. אנחנו פועלים בימים אלו להשגת תקציב עבור 'שיקום שכונות'. בשלב הראשון נבצע אי"ה שיקום ברחוב 'הוורדים' - הוותיק, בניני 'דרך הרב' יכנסו אי"ה לשלב ב'.  
אגב, אם שאלת על שיקום, מה שאנו רואים כאן עתה, בהחלט עונה על ההגדרה - זוהי חבורת בני נוער מקומית, שבמקום לשבת על הגדרות בחוסר מעש, נטלה יוזמה והחליטה לצבוע אותן.
יש כאן בעצם שילוב מעניין, היוזמה הזאת יצאה לדרך (הרב), בעקבות פניה של מנהל מוסד חינוכי שהציע לי לפעול יחד למציאת תעסוקה הולמת עבורם, הם הרוויחו, המועצה מרוויחה, התושבים מרוויחים".

כל הדרכים מובילות לכיכר המועצה

סיבוב קצר בגבעה א', עבור ב'דרך הרב', וממנו לרחוב 'הרב קוק', מוצא אותנו שוב בכיכר המועצה.
ואם כבר בנשכחות עסקינן, אז מאז שקולו של מנחם בגין המנוח הדהד כאן, מן הסתם באיזו-שהיא בעצרת בחירות או בסביבתה, חלפו במועצה לא מעט קדנציות, היישוב השתנה, גם מרקם התושבים כבר לא מה שהיה, קרוב לוודאי שהיום בגין לא היה מצליח לקושש כאן קולות, בקושי מנין.
נכון להיום, מי שממלאים את הכיכר בנוכחותם, אלו הם הדקלים המיתמרים לגובה, ומספקים הוכחה נוספת לפעילות הפיתוח הענפה החופפת על היישוב כולו. 
תיאורטית, הוא יכול אמנם לפקח על הנעשה כאן מלשכתו המרוחקת מרחק של כמה עשרות מטרים, אבל משם לא יוכל לתפוס שיחה ולדרוש בשלומו של רבי אברהם.
רבי אברהם, כפי שמכנה אותו רבי יצחק רייך בחיבה, הוא כנראה וותיק המנקים ביישוב, וחשוב לראש המועצה להעניק לו מילה חמה, ועל הדרך, גם להעניק לו הזדמנות לומר מילה לתושבים.
כולם מכירים אותו, הוא ניצב כאן על משמרתו מדי בוקר, ובעצם עושה את מה שכולם היו אמורים לעשות, לשמור על הניקיון. 
חם היום, אבל את המשמרת שלו הוא לא יסיים לפני שהכיכר תהיה נקיה, ולא רק היא, גם כל מה שמסביב.
"מה שלומך רבי אברהם?" מתעניין אצלו ראש המועצה,
"ניקיתי היום את גן השלום", הוא משתף אותו בהתפתחויות.
אבל בשביל שהשלום ימשיך לשגשג, צריך את העזרה של התושבים, ו"כואב לי למה בדיוק אחרי שאני מנקה, הכל מתלכלך שוב, צריך יותר להתחשב. בסך הכל זה המקום של כולנו. אני שמח לשרת את הציבור, אבל לא פחות חשוב שגם הציבור יתן את החלק שלו", הוא חולק עמי מניסיונו ומפציר בי לשמש לו כשליח להעברת המסר, השתדלתי.כדי שגן השלום ימשיך לשגשג
'השלום', לפחות החלק העליון של הגן בעל שלושת המפלסים, נקטע משום מה ברגעים אלו ממש.
"אנחנו אמנם בתנופה של פיתוח", משתף אותי רייך, "אבל אסור שהדברים יבואו על חשבון הבטיחות. הגיעו לכאן ממכון התקנים, ובדקו מה שבדקו. מה שאתה רואה כאן עכשיו, זהו יישום של המסקנות.
כרגע עסוק צוות מחלקת שפ"ע בפירוק המתקנים המעוברים אחר כבוד למתחם התחזוקה. בקרוב מאד אי"ה, אני מקווה שנראה כאן התחדשות של הגינה.
אך אל דאגה, במפלסים הנמוכים של הגינה, ה'שלום' ממשיך לשגשג, זה גם לא היה בזמנך", קובע ראש המועצה.
מה שנכון, נכון.
***
כשהסטנדר הופך לסמל

עם היציאה לשלב ב' של הסיור המודרך, בדרכנו לגבעה ב',  עורך לי רייך היכרות עם 'כיכר הישיבה' - שגם היא עברה מתיחת פנים מחודשת. 
מכאן מסתעפים להם הרחובות: 'הגפן', 'עוזיאל' ו'שמעונוביץ' - שבבית מספר 9 שלו חלפו עלי ילדותי ונערותי, והישיבה הממוקמת בפתחו של הרחוב, וגם תופסת חלק נכבד ממנו, היא שנתנה לכיכר את שמה. 
סטנדר עם כיסא של פעם עשויים עץ אמנותי משולבים במרכזה. אין ספק, זוהי כיכר ייחודית מסוגה, כיאה וכנאה למקום תורה, סמל מובהק לצביון היישוב שהישיבה והסטנדר ניצבות במרכזו ומתוות את דרכו.
צילום: המועצה המקומית רכסים ***
האנייה הפליגה, השחפים נשארו לרחף בכיכר

הדברים מקבלים המחשה בשטח עם הגעתנו ל'כיכר השחפים', בגינה הסמוכה עמדה פעם אנייה. ולפני כן, בטרם הגעתה, אם אינני טועה, נהגנו לכנות את המקום 'גן ההרפתקאות'. מים רבים חלפו מאז בנחל הקישון, האנייה גם היא הפליגה לדרכה. במקומה הגיעו השחפים הממלאים את הכיכר, והופכים אותה לנאה ומטופחת.
לרייך, כך אני מתרשם, חשוב שלא רק הכיכר תהיה מטופחת, גם הסביבה שלה, וגם יתר השטחים הציבוריים שאנו חולפים בהם, בדרכנו לגבעה ג'.  
הוא גם מצליח לערוך חשבון של אחד ועוד אחד, ולהבין את פשר הימצאותם של קרטונים רבים לצד הכביש.
"אני לא היחיד שחשוב לו איך יראה היישוב", הוא משתף אותי, "ישנם מספר פורומים פעילים של תושבים, שמבקשים לתרום משלהם לשיפור המצב הקיים. הם גם מבקשים שנשתף אותם בתכניות שלנו ונקשיב למה שיש להם לומר. אנו אכן עושים זאת, ואף מיישמים את הדברים בשטח".  
***
כשראש המועצה חשש להתייבשות

"תאמר בבקשה ליוסי שהמים אינם זורמים", מבקש רייך מעזרו המסור בעת שאנו חולפים לצד 'גן הרימון', בדרכנו ל'גבעת הפרסה'.
"השקענו כאן למעלה ממילון שקל", הוא משתף אותי, "אז נכון שזהו לא תפקידו של ראש המועצה לבדוק אם מערכת המים עושה את שלה, אבל אם אנחנו כבר כאן, חשוב לי לוודא שההשקעה מצדיקה את עצמה".
'הרימון', שניצב לתפארה במרכזה של הכיכר הסמוכה, הופך את הסביבה כולה למרשימה ומטופחת. יחד עם הנוף הנשקף מן המקום, נראה כי בהחלט יש לדברי רייך על מה להתבסס. הטיפוח, אכן מורגש היטב בשטח.
"ההצללות שבהן אתה מבחין בגינה", הוא מסביר, "הינן תוצאה של מדיניות חדשה. אם יש גינה והיא נועדה לאפשר לאימהות לשהות בהן לצד ילדיהן, חשוב לנו שהן תוכלנה להפיק את המירב. לא רק הן, גם הילדים.
הגינה הזאת משמשת דוגמה טובה לתוצאה מבורכת של שיתוף פעולה בינינו לבין התושבים. שמענו מה שיש להם לומר, והשתדלנו ליישם את הדברים בשטח.
המתקנים, אם תשיב לב, מאפשרים למספר רב של ילדים לשהות בהם בו זמנית. זהו פרט נוסף וחשוב, שהנחה אותנו בהקמת הגינה".
***  
וכמה מתאים, הסיור מסתיים ב'כיכר מרן' - התכונה הסובבת את 'כיכר מרן' - אשר תנציח את זכרו של הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, ותקדם את פני הנכנסים בשער היישוב.
כמעשה האמן אשר ב'כיכר הישיבה', גם כאן ישולבו בה מעשי ידיו להתפאר ובחרושת עץ, שלחן לימודו והספרים אשר היו מונחים עליו, ולצדם הגלימה המפוארת, כולם יחד יפארו את הכיכר בנוכחותם, ויעלו לזכרון תמיד בעיני החולפים לצדה, למען יוכלו לקיים בעצמם 'והיו עיניך רואות את מוריך'. 
צילום: המועצה המקומית רכסים

יום ראשון, 25 במרץ 2018

יום רביעי, 21 במרץ 2018

ראש ישיבה רחימאי ודמות מרתקת ומעוררת השראה. הצצה לדמותו של רבי שלמה פרייפלד


קפיצה קטנה לחו"ל וטעימה מעלת ניחוח מחייו של גדול בישראל, ראש ישיבה רחימאי ודמות מרתקת ומעוררת השראה.
הוא נקרא בפי כל: 'ר' שלמה'.
הוא הוכר כתלמיד חכם, חריף ובקי. נואם בחסד עליון ובהתלהבות בלתי מצויה. יועץ נבון, איש סוד ורב-אמן בהקשבה לזולת.
אך יותר מכל דבר אחר, הוא היה 'רבי' - מורם ורבם של המוני מעריציו. הוא חינך דורות של תלמידים איך לחיות וכיצד לגדול, וחשף בפניהם יהדות מלאת הנאה וסיפוק. מבטו החד והמיוחד על כל אדם באשר הוא - לראות את הגדלות הטמונה בו, עוד בטרם הבחין בה בעצמו - לימד את תלמידיו להעריך את הודה, את זיוה ואת הדרה של נשמתם.

הסיפורים השזורים בין פרקיו נוגעים ללב, מעוררים מחשבה חיובית, ומרתקים ברבגוניות בה צבע במכחולו האנושי את נשמת האדם.
סיפורו של רבי שלמה פרייפלד, הוא סיפורו של אדם יחיד ששינה את חייהם של אלפי אנשים.
רבי שלמה יסד את ישיבת 'שאר ישוב' בשנת תשכ"ז, בתקופה סוערת ופרשת דרכים בדברי ימי עם ישראל, הישיבה הייתה לאבן שואבת עבור נשמות תועות ומבקשות דרך, מהם בני ישיבה ומהם 'חדשים מקרוב באו' לשורות היהדות נאמנה, לכל אחד מהם מצא את המפתח המתאים לפתוח את סגור ליבם ולהעלותם על מסילתם.
באמצעות פקחותו, בהירותו וחמימות, כשהוא חמוש בחזון ומעוף וחגור בלהט אש קודש, הפיח רוח חיים באלפי תלמידים.
***
בעוברי בין בתרי הספר צדו את עיני מספר אנקדוטות מחייו שהיו שלובים ואחוזים בחיי הישיבה, יש בהן בכדי להקנות מבט מרהיב על יחסו של גדול בישראל - בעל רגש ואיכפתיות במידה גדושה, לחשיבותם של הנקיון והסדר בחייו של היהודי בכלל, ובחייהם של בני ישיבה בפרט:
'שאר ישוב', שמה של הישיבה הוצע על ידי הרבנית (בת הר"ר יעקב מאיר כהן, אחייניתו של הגאון רבי אהרן כהן ראש ישיבת חברון), שבקיאותה בדברי הנביאים היתה רבה. היא הצביעה על מילות הפסוק בישעיהו 'אתה ושאר ישוב בנך...'.
הישיבה מצאה לה בית בבנין הישן של 'אגודת ישראל' ב'פאר-ראקאווי'.
אחד מקווי היסוד של רבי שלמה היה שהבחורים יתרמו ממרצם ויהיו אחראים גם לאחזקה הפיזית של הישיבה. הוא רצה שהם ירגישו בישיבה כאילו היא ביתם. היה זה דבר שבשגרה לראותו כשהוא נוטל חלק במאמץ לפאר את הישיבה. 
הוא נהג לשלם בכדי להסיר כתובות גרפיטי מבנינים סמוכים לישיבה. הוא חש כי עצם היותם של בני הישיבה עדי-ראיה לביזוי ופגיעה בכבוד רכוש הזולת, יש בה משום השפעה שלילית על בני התורה.    
שנה אחת, כשהישיבה הגיעה למעון הקיץ שלה, התלוננה הטבחית כי המטבח מטונף להחריד. עוד באותו לילה בזמן שהיא כבר פנתה לשנתה, אסף רבי שלמה קבוצת בחורים והוביל אותם אל המטבח. הוא הפשיל שרוולים והחל לחלק תפקידים. בכוחות משותפים טאטאו, שטפו, שפשפו וקרצו.
הם גם פטפטו והתבדחו בניהם, ובשעה שהתלמידים התענגו על קרבתם לרבם, הוא ניצח על המלאכה: מחמיא לזה, מסייע לזה, ומעיר על עבודתו של השלישי. נוכחותו מילאה את המטבח, והוא הפך את המבצע לחוויה מהנה.
כאשר נשלמה המלאכה הודה להם והוסיף: "יתכן שאנחנו נחשבים לישיבה עניה, אך אין זאת אומרת שלא נהיה ישיבה נקיה...".
אחד התלמידים מספר: אותו לילה חרות בזכרוני בבהירות - יותר מכל החוויות שחוויתי בשנות הישיבה. הזכות להיות שעות עם הרבי באווירה הרגועה ההיא, העניקה לי תחושה של אושר עילאי".
"הוא לימד אותי נימוסי שולחן", נזכר תלמיד נוסף, "היה זה לאחר סעודת ליל שבת שסעדתי בביתו, "הוא קרא לי הצידה וביקש לשוחח עמי בפרטיות: 'הבחנתי שאתה אוכל את מרק-העוף אגב השמעת רעש', אמר לי בנעימות, 'בקרוב תחפש כלה, ונשים רגישות במיוחד לרעשים מסוג זה. בוא ואלמד אותך איך אוכלים מרק...'".
הוא שח פעם לתלמיד: "כשאשתי (רעייתו של רבי שלמה מזיווג ראשון) חלתה, שוחחתי עם הרבי שלי - הרב הוטנר, והדברים שאמר לי הם שסייעו לי למעשה לעבור את התקופה הקשה הזו. לילה אחד, כשהרבנית היתה כבר חולה מאד, הוא התקשר בטלפון לאשת אחד התלמידים מעצבת פנים מוכשרת ובפיו בקשה: "גשי בבקשה לביתנו ותייפי אותו, קני וילונות יפים, תלי ציורי שמן, עשי ככל שתוכלי על מנת שתהיה לרבנית אווירה נעימה, היא מגיעה מבית החולים ואני רוצה שזה יהיה מיוחד". למרבה הצער עוד באותו לילה נפטרה הרבנית.
לדידו, היכולת לתת, היא תכונה בסיסית אצל תלמיד חכם, הוא סיפר פעם שהיותו ילד למד בבית המדרש ביום שישי אחר הצהרים, והנה, הבחין איך כאשר הגיע השמש והחל גורר כסאות לבית הכנסת, ניגשו אליו מספר בחורים שלמדו שם, לא לפני שסגרו את ספריהם וניגשו לעזור לו, 'אלו היו תלמידי חכמים', נהג רבי שלמה לומר.
אברך, אחד מתלמידיו, החליט שמכיוון שלרוב האברכים בישיבה יש זקן, מן הראוי שגם הוא יגדל.
יום אחד, עבר רבי שלמה בין הטורים בבית המדרש, עצר ליד מקום מושבו והורה לו: 'תתגלח'.
'רבי', שאל האברך, 'מדוע שונה אני מיתר חבריי בעלי הזקנים?' 'הדבר עלול להפריע לאשתך, ואז הנמיך את ראשו, לחש באוזנו והוסיף, 'יגדל לך זקן מצחיק'.
 רק לאחר שביקש האברך את רשות אשתו, נתן גם רבי שלמה את הסכמתתו.
במלאות שנתיים לנישואיו עם רעייתו בזיווג שני, היה הוא כבר חולה והתקשה לצאת מן הבית, הוא רצה להפתיעה.
על אף שבמשך היום אירח זרם גדול של מבקרים והוגשו להם כוסות קפה רבות, כשהיא הגיעה הביתה היו הכוסות שטופות ומסודרות כראוי.

יום שלישי, 16 במאי 2017

חגיגה לעינים - רשמי סיור ביער ירושלים



עונת הפריחה בשיאה. ה'לוטם-השעיר' צובע את היער בסגול עז באמצעות עליו המתחלפים והמתחדשים מידי יום לארוך העונה. גן עדן של ממש לדבורים, לפרפרים ולשאר חרקים. העורבים וה'שחרורים' גם הם אינם טומנים את מקורם בחול, הם נהנים כאן מכל רגע. לרשותם ניצב שפע של יבול שהותירו אחריהם מבקרים רבים במהלך ימי החג. פה ושם נראות עדיין רקפות שחום הקיץ המורגש כבר היטב, טרם הקיץ עליהן את הקץ. 'גזר-הגינה' נראה אף הוא מתחיל לבצבץ ולצבוע בנקודות לבנות את אותם מקומות שהותיר לו הוורוד להתגנדר בו.
"ובכל זאת", מצנן חנוך צורף מנהל אזור ההר מטעם קק"ל את התלהבותי, "הרשה לי להמר שזה ענין של זמן עד שגם השחור יצבע את שלו. אני לא רוצה לנבא שחורות, אך השרפות, במוקדם או במאוחר, כנראה תבואנה.

צורף:

"אם לקבוע על פי כמות וגודל העשבייה, הרי שמדובר בכמות לא מאד גדולה. מצד אחד אמנם חגיגה לעינים. נראו כאן לקראת סוף החורף ולאורך האביב המון רקפות, כלניות ושאר פרחים עונתיים, אולם מצד שני, ומבחינתנו, זה מה שהכי חשוב, העצים מתחילים את עונת הקיץ כשהם מאד יבשים. אלו הן חדשות לא טובות עבורנו. הימור שלי: על פניו אנחנו נצבים בפני סכנת שריפות גדולה".
***
כל פיסת קרקע הופכת לסיפור

צורף, נמנה על אוכלוסייה לא מאד נפוצה של יערנים שכל פיסת אדמה טומנת עבורם כר פורה למחקר רב שנים, וכל תזוזה קטנה בו, מספרת סיפור שיער שלם לא יספק די דפים בכדי לספר את כולו.
בעשרות השנים שבהן הוא משוטט בין העצים במסגרת תפקידו, בתוכן לא מעט שנים כמנהל 'אזור ההר' מטעם 'קק"ל', נכח בשרפות ענק שכילו כל חלקה טובה, ובעשרות אלפי דונם של עצים שעלו בלהבות מול עיניו. ובכל זאת הוא מסרב לראות את הכל שחור.
הוא נאות לבקשתי, וצרף אותי אליו לסיור שערך ביער ירושלים, תוך שהוא מבקש לבחון בנוכחותי את השפעתה של שרפת הענק שהשתוללה כאן בקיץ שחלף, כשהוא כבר נערך לקראת עונת הקיץ הקרובה הניצבת בפתח ועמה החששות הממלאים את האוויר ההולך ומתחמם.
***   
מאבק איתנים מתחת לפני השטח

ידענו כאן שרפת ענק, כאלף דונם של עצים וחורש טבעי עלו באש. התוצאות הקשות נראות עדיין היטב בשטח. איך זה משפיע על העתיד?

צורף:

"מתרחשים כאן תהליכים איטיים ארוכי טווח: בשנה הראשונה שלאחר השרפה, כפי שאנו נוכחים עתה, צצים מתוך הקרקע צמחים מסוימים, הקרקע עוברת תהליך של השתנות, כשבהמשך, בארבע - חמש השנים הקרובות תתפתח כאן צמחיית הקבע.
מתחת לקרקע מתנהל כאן עתה מאבק איתנים בין הצמחים השונים מי יזכה ליותר נוכחות והיכן, התוצאות מתקבעות בשטח תוך זמן כזה או אחר.
כפי שניתן להיווכח, רוב היער לא נשרף. אני זוקף זאת לא מעט לזכותנו - בשנים האחרונות בצענו כאן כריתת עצים מבוקרת, שמטרתה היתה ליצור קווי חייץ בין היער לבין הבתים הסמוכים לו.
והנה, כבר עתה ניתן להבחין שהאורנים מתחילים לגדול שוב כתוצאה מזרעים שנפלו, הסתכל כאן, האורנים הקטנים הללו גדולים יהיו. זהו התהליך הכי בריא שיש. הוא מתחיל בלי שום התערבות שלנו. מאוחר יותר נידרש לדלל, אך לא בשלב זה. כך יצא היער הרבה יותר בריא. כשהוא עולה באופן טבעי, הוא מתפתח הרבה יותר בריא.
הנה, ראה כאן ליד עמוד המתח הגבוה, חברת החשמל כרתה עצים לפני כעשר שנים, בנתיים גדלו הרבה, עוד עשר שנים תהיה כאן חורשה נהדרת. זוהי דוגמה למה שקורה באופן טבעי.
זוהי דוגמה חיה לתוצאה של עבודת דילול, שנראית כאילו לא טובה, בפועל, נוצרת כאן פעולה חיובית - התחדשות עצמית, אנחנו לא מנהלים פה את הכל, המערכת היא הרבה יותר מורכבת, הרבה מעלינו, נדמה לנו שאנחנו שולטים בטבע, זה לא נכון".
"והנה", הוא מסב את תשומת ליבי, "דוגמה נוספת להתפתחות טבעית, לאותה התחדשות טבעית שאנחנו משתדלים לא להתערב בה. תוכל להבחין כיצד החלק העליון של האורן, קדקוד הצמיחה שלו פגוע, מי שאשם בכך הוא ה'צבי הארץ- ישראלי', שמסתובב כאן ואוכל את הראשים הטריים, שאינם מכילים את החומרים שמפריעים להם. זהו חלק מאותו תהליך בריא.
צבי אוהב יער פתוח, כך יש לו הרבה יותר אוכל. ביער סגור אין  לו מספיק עשבים, והוא צריך עשב רך. כיום יש לו יותר אוכל. כך שהוא בוודאי יוצא נשכר בעקבות השרפות. אנחנו אמנם משתדלים לעשות הכל בכדי למנוע אותן, אך במבט לאחור, מתברר שעם שוך הלהבות, ואחרי שבשלב ראשון השחור משתלט על הכל, חולף זמן, ומתברר, שיש גם צבעים נוספים לסיפור.
***  
השרפה עצמה גורמת להתחדשות

ובכל זאת, בזמן אמת ולא רק, גם לפני ואחרי, מושקעים אמצעים אדירים במניעת השרפות, נראה שעושים כמעט כל מה שניתן בכדי למנוע אותן?

צורף:

"האורנים כאן הם בני ארבעים וחמישים שנה, הם ניטעו בערך באותה תקופה. לאורך השנים הם ידעו שלגים ושרפות ולא מעט בצורות. אפשר להיווכח בכך לפי גדלי העצים השונים.
יש לכך גם השלכות חיוביות: אם פורצת מחלה היא עלולה לחסל את כולם, אולם, כל אחד יגיב לכך באופן שונה, בהתאם לחוסנו. 
בשונה משלג, לאחר שריפה ישנה התחדשות, וכאן, אני 'משליך פצצה': עצי האורן אוהבים אש! העץ יודע אחרי שרפה להתחדש במהירות. זה נותן לו יתרון להתמודד מול המתחרים. עד כמה שהדבר ישמע מוזר, דוקא האש היא שנותנת לו את הכח לצמוח מחדש. שלא ישמע חלילה כאילו אני בעד שרפות, אבל עובדה, וזהו חלק מאותה חכמה עצומה שטמונה בבריאה. הדברים מתרחשים כך: 
בזמן השרפה משחרר האצטרובל כמות אדירה של זרעים - אולי עשרות אלפים דונם, כך נוצרים זרעים, שחלקם מצליחים לבסוף להיאחז בקרקע ולצמוח מחדש.
מה שאנחנו רואים כאן מול עינינו, אלו הם זרעים קטנים של אורן שהצליחו להיאחז בקרקע, ולאט לאט הם גדלים ותופסים כאן נוכחות. בעוד כמה עשרות שנים, נזכה אי"ה לחסות בצלם.
אין צורך דוקא בשרפה, אפשר להיווכח בתופעה המרתקת הזאת בימים חמים באופן מיוחד. נעמדים ליד עץ אורן, ושומעים מעין פיצוצים. אלו הם אצטרובלים שמתפוצצים בעקבות החום, וכתוצאה מכך משחררים זרעונים שמתפזרים באמצעות הרוח למרחקים. 
המנגנון הזה דומה לפיצוץ: ככל שהוא גדול יותר, כך השפעתו גדולה יותר. זה בעצם מה שהאצטרובל עושה - הוא מנצל את החום בכדי להיפתח כמה שיותר, וממילא, להפיץ כמה שיותר רחוק את זרעיו.
אם חלילה פורצת שרפה, קורה לא אחת, שבזמן שהוא עצמו כבר אבד עליו הכלח, הרי שצאצאיו חיים בזכות עצמם ויוצרים דור חדש".
***   
אנחנו אורחים כאן

ועד שהם יפתחו, נמשיך לראות כאן שחור בעינים?

צורף:

"הנחת העבודה שלנו היא פשוטה: ראשית כל יש את הבסיס הטבעי, אנחנו נותנים לו לעשות את שלו.
בשנה הראשונה שלאחר השרפה אנחנו לא נוגעים בכלום. אלא אם כן אנחנו מגלים עצים שעשויים להוות  סכנה בטיחותית. מעבר לכך, אנחנו נותנים לעצים לומר את שלהם.
כעבור שנתיים, אנחנו נכנסים לשטח, ובוחנים את ההתחדשות. במקרים מסוימים, נחליט להתערב. אם נגיע למסקנה כי לולא התערבות שלנו השטח לא יתעורר לחיים, נכין תכנית מסודרת, נבחן מה הכי מתאים לקרקע ונפעל בהתאם.
צריך לזכור שאחרי הכל הקרקע הזאת נמצאת כאן הרבה לפנינו. הרי יהודה והאזור הזה בפרט משופע בבוסתנים ובטרסות קדומות, שעל פי מחקרים נמצאים כאן מתקופת בית שני. בהמשך אמנם הגיעו הנה הערבים והשתמשו בהם לצרכי חקלאות.
משכך, אנחנו משתדלים להותיר על כנה את ההרגשה הקדומה.
יחד עם זאת, אנו ערים למתרחש ומשתדלים לעשות הכל על מנת שאנשים יוכלו לשבת כאן ולחסות בצלם של העצים. 
ככלות הכל, השנים הרבות שאני עושה כאן בין החלקות הקדומות למדו אותי דבר מעניין: ככל שנתערב פחות, כך ייטב לטבע יותר. יש לכך אינספור דוגמאות: למשל, העצים הניצבים כיום לשני צדי הכביש בקטע שבין 'שער-הגיא' לבין 'שורש', המבוגרים בינינו זוכרים מן הסתם את השרפה הגדולה שהשתוללה שם לפני כעשרים וארבע שנים, היא כילתה אז כל חלקה טובה. הגענו לשם בחלוף תקופה והתחלנו לשקם. נטענו עצים חדשים וצפינו מהצד לראות כיצד הם מתפתחים, חלפו שנים, וכיום, למרבה הפלא, אנחנו יכולים לקבוע בצורה די ברורה: העצים הקיימים שם כיום שהתפתחו בצורה מרהיבה, הם דוקא אותם עצים שצמחו בלא כל התערבות מצדנו. דאגנו אמנם לדלל אותם לאורך השנים, על מנת שיגדלו בצורה טובה, אולם עיקר העבודה נעשתה בלא שום התערבות מצדנו.
הלקח העיקרי היוצא מכך הינו: כשהשורש נשאר בקרקע הוא לעולם לא ילך לאבדון, תמיד יצמח ממנו משהו חדש. שום דבר לא מתחיל מאפס".
***

שרפות אינן פורצות מעצמן

הקיץ בפתח, החום מתחיל לטפס, הדאגה בהתאם...

צורף:

"מבחינתנו ההיערכות בעיצומה, ככל של"ג בעומר הולך ומתקרב רף המתח אצלנו מטפס כלפי מעלה. ל"ג בעומר הוא היום שהכי מפחיד אותנו.
אני אמנם אינני חוקר שרפות, אולם למדתי דבר או שניים במשך השנים: שרפה אינה פורצת מעצמה, מישהו גרם לה שתפרוץ, בשגגה או במזיד.
אשמע אולי מנותק מן המציאות, אולם נתקלתי במקרים שבהם שרפה פרצה גם לאחר שנה מאז שכיבינו אותה.
גזע הזית למשל הופך לאחר שרפה למראה מרהיב. האש נתפסת בתוך הגזע, מרחוק אינך רואה כלום, אולם ככל שאתה מתקרב מתגלית לעיניך כעין קדרה היוקדת בפנים, זהו מחזה מדהים בפרט בשעות הלילה. נכחתי במקרים שבהם נשלח טרקטור על מנת ליישר שטח מספר חודשים לאחר שנפגע משרפה, וכתוצאה מכך התפרצו גחלים שעד אז לחשו במעבה האדמה".
***

זכרונות יוקדים

ובכל זאת, הזכרונות היוקדים המלווים אותך מאותן שעות רבות שעשית בתוך הלהבות מרהיבים פחות?

צורף:

"שום דבר לא ימחה את הרושם את הקשה שנותר מיער שעולה בלהבות מול עיניך, במקרים הפחות קשים, במקרים היותר קשים, מדובר גם בנזק רב שנגרם לרכוש, שלא לדבר על אובדן חיי אדם.
לצד השיפור העצום שנרשם בכל מה שכרוך בהתמודדות עם שרפות, עדיין אנו נאלצים להתמודד עם חוסר אכפתיות מצד הגורם האנושי.
אנחנו יכולים לכל היותר לנסות ולספק תשובות בזמן אמת. אכן, בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז אסון הכרמל הנורא, שמבחינת כל הגורמים מהווה את 'פרשת קו המים', המערכת כולה התייעלה והשתפרה לטובה.
אם בעבר יכולנו לספק תשובות בעיקר באמצעות מים, הרי שכיום הודות לאותם מטוסי כיבוי, כארבע עשר במספר, יכולת התגובה של גורמי הכיבוי מורכבת בעיקר מחומרים מעכבי בערה.
בניגוד למים ולקצף שאנו מוסיפים לו במקרים אלו, שפעמים רבות מתאדים עם הרוח, עוד קודם שהספיקו להגיע אל העצים, הרי שהחומר הזה שהינו למעשה דשן שמעורב בו חרסית, אשר נועד להכביד עליו ולאפשר לו להגיע אל העצים, הוכיח את יעילותו גם נגד הרוח.
החומר הזה אינו מכיל אמצעי כיבוי, אך הוא מסייע ליצור קווי חייץ בין שטחי האש, ובכך מונע מן השרפה להשתלט. כל מטוס שכזה, המכונה בשפה המקצועית 'אר-טרקטור', מכיל כמות שמספיקה לכחצי דונם, אם הוא פועל יחד עם מטוס נוסף, הם מסוגלים לכסות שטח ניכר הצמוד לחזית האש ובכך למגר את האסון המתקרב. 
ואחרי הכל, אנשים שואלים אותנו: '... אז מה הועילו כל אותם קווי חייץ, וכל אותן פעולות מנע שעליהם אתם שוקדים לאורך השנה...?' אני לא רוצה לחשוב מה היה מתרחש לולי כל זאת. אני יכול לומר באופן ברור, השרפות שהתחוללו כאן לאחרונה הוכיחו חד משמעית: באותם מקומות שנערכה פעילות מקדימה נצלו חיי אדם, שלא לדבר על רכוש. במקומות שבהם לא נערכה פעילות מנע, ולא אמנה כאן רשימה של כמה יישובים שהתרענו בפניהם מבעוד מועד על העלול להתרחש חלילה, התוצאות הקשות בשטח מדברות בעד עצמן. 
אנחנו לא מחפשים אשמים, אולם, דוקא עתה, כאשר העונה עדיין בפתחה, חשוב לנו להתריע שוב: ככל שנשכיל להיערך בטרם עת, נצא נשכרים בזמן אמת".  
***

זהירות מונעת אסון

"כאמור", שב צורף ומסכם את הדברים: "אנחנו מתחילים את העונה במצב לא טוב. אני מבקש להעביר באמצעותך מסר: האחריות האישית של כל אחד מאתנו למניעת שריפות, הינה בראש ובראשונה להימנע מהדלקת אש בשטח פתוח ובימים חמים במיוחד. החוק כרגע אמנם לא מחייב זאת, אך הבקשה שלנו היא: לא להדליק אש בשטחים פתוחים.
בשביל הידע הכללי: השרפה הגדולה שהשתוללה בראשית החורף ליד היישוב 'נטף' החלה ממדורה בגודל של עשרים על עשרים. לא אנשים רעים ולא הצתה. בסך הכל מספר פועלים שרצו להכין לעצמם תה.
אז נכון שכרגע לא הכל נראה שחור, ישנם צבעים נוספים שהופכים את היער למראה מרהיב, אולם, ברגע אחד של חוסר זהירות, הכל יכול להשתנות".